תכנית עתידית לנוער בקציר

אחד השינויים הגדולים שחייבים להתחולל בקציר הוא בהתייחסות לנוער. כאחד שהעביר את ילדותו ונערותו בישוב (אם כי בתקופה אחרת) ועם מרחק הזמן אני מבין את היתרונות והחסרונות של לגדול בישוב.
 

הדבר הראשון שאנחנו חייבים לעשות הוא להפסיק להתייחס אליהם כמכלול. בגיל הזה כל ילד, כל נער ונערה הוא עולם בפני עצמו, לכל אחד מהם יש אופי אחר, תחומי עניין שונים, חולשות וחזקות משל עצמו. כל אחד מהם זקוק לגישה אחרת. אנחנו חייבים להעניק להם כמה שיותר אופציות למצוא את מקומם. יש גרעין חזק חברתית שצריך להמשיך לטפח, יש נערים שנמצאים יותר בשוליים, חובה עלינו לחזר אחריהם ולהנגיש להם את הקהילה, זה לא קל אבל הדרכים קיימות.
 

בשלוש השנים האחרונות אני עובד על פרויקט בשיתוף מרכז הנוער בגבעת אולגה. באוכלוסייה עם בעיות סוציואקונומיות קשות בהרבה ממה שיש לנו בישוב, המרכז עושה פלאים, נוער שמגיע ומשתתף בפעילויות, בתמיכה לימודית, במרכז מוסיקה, בחוגים והעשרה, באוזן קשבת. אני מאמין שאפשר ליצור תשתית חברתית חינוכית שתעניק לנוער שלנו איכות חיים.
 

כדי לא לפזר רק סיסמאות הנה כמה נקודות שאותן אפשר וצריך לממש:
 

-        הקמת קומונה של בני ובנות שנת שירות לעבודה עם הנוער.
 

-        הקמת מרכז תגבור למידה לשעות אחר הצהריים.
 

-       בכל יום עצמאות אני נדהם מחדש מהמוסיקליות של קציר, עם כל המוסיקאים שיש לנו בישוב, הצעירים והמבוגרים, לא יכול להיות שלא יהיה לנו מרכז מוסיקה.
 

-        אסור שבישוב קטן יורגש אצל הנוער פער חברתי. כל תנאי לפתיחת הבריכה על ידי כל גורם חייב להיות מחיר מוזל עד מסובסד לכל הנוער של קציר.
 

-        צריכים להגיע, ככל האפשר, למצב שכל נער או נערה ישתתפו באיזושהי פעילות חברתית, חוג, תנועת נוער, ספורט, גם על ידי סבסוד של הועד המקומי במקרה
 

-        אפשר לנצל את הספרייה שלנו ולפתוח מועדון לעידוד הקריאה. תתפלאו כמה הנוער רוצה שמישהו ידחוף אותו לזה, ותתפלאו כמה תושבים ישמחו להתנדב למשימה.
 

-        הקמת קבוצת ספורט תחרותית, היתה לנו פעם קבוצת כדורסל בישוב, נכון היינו גרועים, (אני הייתי בחמישייה הפותחת, שתבינו עד כמה גרועים היינו), אבל אפשר לבנות מסורת יישובית.
 

-        אסור לנו גם להתעלם מבעיית האלכוהול שקיימת בישוב, אפשר לעבור ליד חורשת הזיתים בלילה, לצקצק לשון ולהתלונן, לדעתי חייבים להכניס תכנית טיפולית שתעבוד עם הנוער.

 

 

 

וזה רק על קצה המזלג. אני עובד עם נוער, בעיקר נוער בסיכון, כבר 12 שנים. בפנימיות, ברשויות מקומיות בבתי ספר ומרכזי נוער. אפשר להגשים להם חלומות, אפשר לתת להם לפרוח. כדי שזה יקרה אנחנו המבוגרים צריכים לפנטז, לחלום ואז-  לבצע.   

 

 

ועכשיו קצת פוליטיקה לסיום- אני שותף לסיעת יחד שמורכבת מתושבים שכבר שנים פועלים בועדי הורים של בתי הספר והגנים, העשייה שלהם היא מוכחת. רשימה צעירה, תוססת, אנרגטית, אחראית ואכפתית.

 

שלכם,

 

חיים אלמקיס